לימפומה שאינה הודג'קין
לימפומה שאינה הודג'קין (Non Hodgkin Lympoma – NHL) היא סוג של סרטן שמקורו בתאי דם המכונים "לימפוציטים". לימפומה שאינה הודג'קין היא הסרטן השביעי בשכיחותו בקרב מבוגרים בארה"ב.
כיצד מתפתחת לימפומה שאינה הודג'קין?
לימפומה שאינה הודג'קין מתחילה במערכת הלימפה המהווה חלק ממערכת החיסון של הגוף. כאופייני לסרטן, מחלה זו מתפשטת מהמקום בו היא מתחילה ופולשת לאזורים אחרים בגוף. מכיוון שמערכת הלימפה קיימת בכל הגוף, לימפומה יכולה להתחיל כמעט בכל מקום ולהתפשט לרקמות ואיברים אחרים בקלות ובמהירות. היעדר סוג מסוים של תאים ברקמה הסרטנית, הנקראים "תאי ריד-סטרנברג", מגדירים לימפומה כ״לא הודג׳קין״.
אילו סוגים של לימפומה שאינה הודג'קין ישנם?
קיימים מגוון סוגים של לימפומה שאינה הודג׳קין, אך לרוב החלוקה היא ל"לימפומה אינדולנטית" – לימפומה המתקדמת באיטיות ובדרך כלל עם מעט תסמינים, או ל"לימפומה אגרסיבית" – לימפומה הגדלה במהירות ולעתים קרובות גורמת לתסמינים. שתי הצורות הללו של לימפומה שאינה הודג׳קין מתנהגות בצורה שונה למדי ועבור כל אחת מהצורות יש טיפול שונה. עם זאת, סוגים מסוימים של לימפומה אינדולנטית יכולים להפוך ללימפומה אגרסיבית יותר.
לימפומה שאינה הודג׳קין מחולקת גם לפי התאים מהם התחיל הסרטן – בין אם הוא התחיל בתאים המכונים "תאי B" (לימפוציטים B) או ב"תאי T" (לימפוציטים T). רוב מקרי הלימפומה שאינה הודג'קין מקורם בתאי B, שאחראים על יצירת נוגדנים הפועלים נגד חומרים זרים הגורמים למחלה או לזיהום בגוף. תאי T, לעומת זאת, תוקפים חומרים זרים אלה ישירות.
מה ההבדל בין לימפומה שאינה הודג'קין (NHL) ללימפומת הודג'קין (HL)?
שני סוגי הלימפומה מקורן בתאים לימפוציטים, סוג של תאי דם לבנים שתפקידם במערכת החיסון של הגוף. לימפומת הודג'קין, הידועה גם כמחלת הודג'קין, כוללת סוג מסוים של תאים בוגרים וגדולים מאוד הנקראים תאי ריד-סטרנברג, בשונה מלימפומה שאינה הודג'קין שאינה כוללת אותם. בנוסף, לימפומת הודג׳קין פחות נפוצה מלימפומה שאינה הודג׳קין.
מה ההבדל בין לוקמיה ללימפומה?
שתי המחלות מערבות את הדם, אך מתחילות במקומות שונים. לוקמיה מתחילה במח העצם ולימפומה שאינה הודג'קין מתפתחת במערכת הלימפה.
מה הם גורמי הסיכון לחלות בלימפומה שאינה הודג'קין?
אנשים הנמצאים בסיכון גבוה יותר לחלות בלימפומה שאינה הודג׳קין כוללים בין השאר:
- אנשים מבוגרים יותר, גברים ובעלי צבע עור לבן.
- במידה וקיימת במשפחה הפרעה במערכת החיסון.
- חולים במחלה אוטואימונית, כגון דלקת מפרקים שגרונית או פסוריאזיס.
- חולים ב-HIV או איידס.
- אנשים הסובלים מהתקפים חוזרים של זיהום הליקובקטר פילורי, הגורם לכיבים בקיבה.
- אנשים הנוטלים תרופות מדכאות חיסון לאחר השתלת איברים.
- אנשים העובדים סביב חומרי הדברה - רמות גבוהות של חשיפה לחומרי הדברה מסוימים נמצאו בכמה מחקרים תצפיתיים כמגבירות מעט את הסיכון ללימפומה שאינה הודג׳קין אצל עובדים חקלאיים. הסיכון מחשיפה ברמה נמוכה ו/או חשיפה חוזרת לחומרים אלו אינו ידוע.
- אנשים שנחשפו לקרינה חזקה.
- אנשים בעלי תזונה המכילה כמויות גדולות של בשר ושומן.
- חולים שעברו טיפול בלימפומת הודג'קין בעבר.
כיצד ניתן למנוע לימפומה שאינה הודג'קין?
מרבית גורמי הסיכון ללימפומה אינם ניתנים לשליטה. עם זאת, ניתן להנמיך את הסיכויים לחלות בלימפומה בדרכים הבאות:
- הימנעות מלחלות באיידס ובוירוס ה-hepatitis C. שניהם מחלישים את המערכת החיסונית.
- הימנעות מחשיפה מיותרת לקרינה.
- שמירה על משקל תקין והקפדה על תזונה בריאה.
- לעיתים נדירות, נשים מפתחות לימפומה ברקמת הצלקת סביב שתלי סיליקון בחזה. לכן, ההחלטה על ניתוח להגדלת חזה צריכה להיות מחושבת היטב.
עד כמה שכיחה לימפומה שאינה הודג'קין במבוגרים?
לימפומה שאינה הודג׳קין היא הסרטן השביעי בשכיחותו בקרב מבוגרים בארה"ב.
מהם התסמינים של לימפומה שאינה הודג'קין?
כתלות בשלב המחלה, עלולים להיות התסמינים הבאים:
- בלוטות לימפה נפוחות, אך לא כואבות בצוואר, בית השחי, במפשעה או בקיבה.
- חום לא מוסבר וללא מקור ידוע.
- הזעות לילה כבדות.
- תחושה של עייפות לא רגילה במשך מספר שבועות לפחות ללא סיבה נראית לעין.
- ירידה בלתי מוסברת במשקל.
- פריחה בעור או גרד בעור.
- כאב בלתי מוסבר בחזה, בבטן או בעצמות.
- תחושת שובע מוקדמת גם באכילה מעטה.
תסמינים וסימנים אלו קיימים במצבים רפואיים רבים, ולכן אדם עם תסמינים אלה לא בהכרח חולה בלימפומה. עם זאת, יש לפנות לרופא במידה וקיימים תסמינים מדאיגים. בנוסף, לעיתים לא יהיו תסמינים כלל.
האם לימפומה שאינה הודג'קין יכולה להתפשט לאיברים אחרים?
לימפומה שאינה הודג׳קין יכולה להתפשט מחוץ לבלוטות הלימפה (לשלוח גרורות). מחלה מקומית היא מחלה הנשארת בבלוטת לימפה אחת ומוגבלת אליה. אם המחלה יוצאת מחוץ לבלוטת הלימפה, היא נקראת ״חוץ-נודאלית״. לימפומה יכולה להתפשט כמעט לכל מקום בגוף:
- בלוטות לימפה אחרות
- מח עצם
- כבד
- טחול
- קיבה ומעיים
- עור
- ריאות
- אשכים
- מערכת העצבים המרכזית (המוח)
כיצד מאבחנים ומעריכים לימפומה שאינה הודג'קין?
במידה וקיים חשד ללימפומה, יש לפנות לרופא על מנת לעבור בירור מלא הכולל בדיקה ותשאול של הרופא ובדיקות מעבדה שונות. בבירור של לימפומה, לרוב מתבצעות הבדיקות הבאות:
- הרופא יבצע בדיקה גופנית וישאל על היסטוריה רפואית, אישית ומשפחתית. חשוב במיוחד בבדיקה להתמקד בנפיחויות/גושים וכל דבר שנראה חריג.
- בדיקות דם למדידת רמות של תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם.
- בדיקות דם ולעיתים שתן המודדות כמויות של נוגדנים מסוימים - חלבונים המיוצרים על ידי מערכת החיסון כדי לסייע להילחם בזיהומים.
- רמות של לקטאט דהידרוגנאז (LDH) בדם, יכולות לתרום להערכה של חומרת המחלה ופעילותה של הלימפומה בגוף.
- ביופסיית רקמות ולעיתים ביופסיית מח עצם. הדגימה מהביופסיה נבחנת תחת מיקרוסקופ לאיתור סימנים של סרטן, ולסיווג של סוג הסרטן במידה וקיים.
במידה ומתגלה סרטן בבדיקות, יבוצעו בדיקות מעבדה נוספות על מנת לסווג את הלימפומה לסוג הספציפי שלה. סיווג המחלה תורם בהתאמת טיפול ספציפי עבור המטופל.
כיצד ניתן לטפל בלימפומה שאינה הודג'קין?
לימפומה שאינה הודג׳קין היא מחלה ניתנת לטיפול וניתנת לריפוי במקרים רבים, במיוחד לימפומה אגרסיבית. לפני תחילת הטיפול, חשוב להגדיר כמה הסרטן התקדם, כלומר מה הוא שלב המחלה.
שלבים של לימפומה מדורגים מ-1-4, כאשר שלב 1 מוגדר כמחלה קלה ושלב 4 כמחלה קשה. בנוסף, ישנו דירוג לפי התפשטות המחלה – כאשר “E” מוגדר כמחלה שהתפשטה מחוץ לבלוטות הלימפה, ו-“S” כמחלה בטחול. מכיוון שלימפומה שאינה הודג׳קין היא מחלה של מערכת הדם והלימפה, ועקב כך בעלת פוטנציאל להתקדמות והתפשטות מהירה, רוב החולים נמצאים בשלב מתקדם בעת האבחון.
מה הטיפול בלימפומה שאינה הודג'קין?
ישנם מספר סוגים של טיפולים המשמשים להרוג תאים סרטניים ולמנוע מהם להתחלק:
- כימותרפיה - תרופות הנלקחות דרך הפה או מוזרקות לווריד. תרופות אלה פוגעות בתאים המתחלקים בקצב מהיר, וכך פוגעות בתאים הסרטניים.
- תרופות ממוקדות כנגד סרטן - אלו כוללות טיפולים כגון נוגדנים ספציפיים הנקשרים לפני השטח של הלימפוציטים הסרטניים, וכך משביתים אותם ומסמנים למערכת החיסון התקינה להרוס אותם. עוד סוג של טיפול הוא מולקולות קטנות החוסמות מנגנונים בתא המעודדים גדילה של תאי לימפומה, שאינם חשובים בתאים רגילים. תרופות אלו מאפשרות פגיעה אך ורק בתאים הסרטניים. אחת התרופות מסוג זה, Brentuximab (ADCETRIS), משמשת למשל לטיפול בסוג לימפומה בשם PTCL.
- טיפול ביולוגי (נקרא גם ביותרפיה או אימונותרפיה) - כולל שימוש בחומרים או תאים שנוצרו על ידי מערכת החיסון של המטופל עצמו או במעבדה, בכדי להגביר את ההגנה הטבעית של הגוף נגד סרטן. דוגמה לטיפול מסוג זה היא טיפול שנקרא chimeric antigen receptor (CAR) T cells, שהוא למעשה תאים של מערכת החיסון של הגוף שאומנו לזהות ולחסל תאי לימפומה.
- טיפול בקרינה - טיפול מסוג זה כולל שימוש בקרני רנטגן או סוגים אחרים של קרינה על מנת להרוג תאים גידוליים.
- ניסויים קליניים של טיפולים חדשים – לפעמים לחולים מסוימים מתאפשר לעבור טיפולים שטרם אושרו לשימוש נרחב, כחלק מניסוי קליני ומחקר. ניסוי קליני יכול להיות אופציה טובה במידה והטיפולים הסטנדרטיים אינם יעילים או רעילים מדי (תופעות לוואי משמעותיות).
חלק מהחולים עם לימפומה אינדולנטית שאינה גורמת לבעיות או תסמינים אינם זקוקים לטיפול. במקרים אלה החולה יישאר במעקב ויתבקש לבצע בדיקות שגרתיות על מנת לזהות שינויים במחלתו. מדובר מעקב רפואי צמוד אחר המטופל, ללא מתן כל טיפול עד להופעת תסמינים או לשינוי במצב המחלה.
מהי תוחלת החיים עבור אנשים עם לימפומה שאינה הודג'קין?
תוחלת החיים הצפויה עבור חולים עם מחלה זו תלויה בשלב של הסרטן. מרכיב נוסף בחישוב תוחלת החיים הוא סוג הלימפומה, הגיל והבריאות הכללית של המטופל. באופן כללי, שיעור ההישרדות של חולים עם לימפומה שאינה הודג׳קין בתקופה של חמש שנים הוא בדרך כלל גבוה.
החציון עבור תוחלת החיים לאחר אבחנת המחלה הם עד 20 שנה, ולעתים קרובות ניתן לטפל במחלה בשלב 1 ו-2 באמצעות קרינה בלבד. כאשר מאבחנים ומטפלים מוקדם, ניתן לרפא יותר ממחצית מהאנשים עם לימפומה שאינה הודג׳קין אגרסיבית באמצעות כימותרפיות משולבות.
האם לימפומה שאינה הודג'קין יכולה לחזור לאחר ריפוי?
בדרך כלל, חזרה של לימפומה שאינה הודג׳קין אגרסיבית מתרחשת כשנתיים מתחילת הטיפול. הישנות של לימפומה אינדולנטית יכולה להתרחש אף מאוחר יותר.
לימפומה שאינה הודג׳קין עשויה לחזור בשתי צורות עיקריות. באחת, הלימפומה מעולם לא נרפאה לחלוטין במהלך הטיפול ולכן ידרשו שילובים של סוגי טיפול נוספים ובשנייה, המחלה נכנסה להפוגה ואז חזרה - מצב המכונה מחלה חוזרת. זה עלול לקרות בגלל שהטיפול בלימפומה נוטה להשפיע יותר על התאים שמתרבים וגדלים בקצב מהיר, ואילו התאים הגדלים בקצב איטי פחות מושפעים מהטיפול.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה