לימפומה מסוג הודג'קין
עוד בעניין דומה
לימפומה מסוג הודג'קין היא סוג סרטן המתפתח במערכת הלימפתית, אשר הינה חלק מהמערכת החיסונית של הגוף הנלחמת בין השאר בזיהומים. בלימפומה מסוג הודג'קין, תאים לבנים הנקראים לימפוציטים גדלים ללא שליטה וגורמים לנפיחות של קשריות לימפה בחלקים שונים של הגוף. במקרים חמורים יותר של המחלה, המחלה מתפשטת בקשריות לימפה רבות, ולעיתים שולחת גורות מחוץ למערכת הלימפה. לימפומה מסוג הודג'קין, הנקראת לפעמים מחלת הודג'קין, היא אחת מתוך שתי קבוצות עיקריות של מחלות הלימפומה, כשקבוצה השנייה מכונה לימפומה שאינה הודג'קין. התקדמות באבחון ובטיפול במחלקת הודג'קין בשנים האחרונות עזרו לתת לאנשים החולים במחלה זו את הסיכוי להחלמה מלאה, וסיכויי ההחלמה ממשיכים להשתפר עבור אנשים עם לימפומה מסוג הודג'קין.
מה הם תסמיני המחלה?
הסימנים והתסמינים של לימפומה מסוג הודג'קין יכולים לכלול:
- נפיחות ללא כאב של קשריות לימפה באזור הצוואר, בית השחי ובמפשעה
- עייפות מתמשכת
- חום
- הזעות לילה
- איבוד משקל בלי כוונה
- גירודים קשים
- כאב באזורים של קשריות לימפה לאחר שתיית אלכוהול
מה הן הסיבות ללימפומה מסוג הודג'קין?
החוקרים והרופאים אינם בטוחים מה הן הסיבות לתחלואה בלימפומה מסוג הודג'קין. הם יודעים שהמחלה מתחילה כאשר תאי דם לבנים מסוג לימפוציטים, שתפקידם להילחם בזיהומים, מפתחים שינויים (או "מוטציות") ב-DNA שלהם, חומר תאי אשר מכיל את ההוראות לתפקוד התאים. אותם שינויים ב-DNA גורמים לתאים להתחלק בצורה מהירה ולהמשיך לשרוד כשתאים אחרים באותו המצב היו מתים. תאי הלימפומה מושכים הרבה תאים בריאים של מערכת החיסון וגורמים להם להגן עליהם ולעזור להם לגדול ולשגשג. כמות התאים הגדולה שבתוך קשריות הלימפה גורמת לקשריות להיות נפוחות ולתסמינים נוספים של מחלת הודג'קין.
ישנם סוגים רבים של לימפומה מסוג הודג'קין, אשר נקבעים על פי התכונות של התאים המעורבים במחלה ובהתנהגות שלהם. הסיווג של הסוגים השונים של מחלת הודג'קין חשוב מפני שזה יכול לקבוע את סוג הטיפול המתאים ביותר. יש שני סוגים של לימפומה מסוג הודג'קין – לימפומת הודג'קין קלאסית ולימפומת הודג'קין בעלת ריבוי לימפוציטים.
לימפומת הודג'קין קלאסית
מחלת הודג'קין קלאסית היא הסוג היותר שכיח של לימפומה מסוג הודג'קין. לאנשים המאובחנים עם סוג זה של המחלה יש תאי לימפומה גדולים הנקראים "תאי ריד-סטרנברג" בקשריות הלימפה שלהם. תת סוגים של מחלת הודג'קין קלאסית כוללים:
- טרשת-גושי (Nodular sclerosis)
- בעלת תאיות מעורבת (Mixed cellularity)
- בעלת מיעוט לימפוציטים (Lymphocyte-depleted)
- עשירה בלימפוציטים (Lymphocyte-rich)
לימפומת הודג'קין בעלת ריבוי לימפוציטים
סוג נדיר זה של לימפומה מסוג הודג'קין מאובחן בדרך כלל בשלב מוקדם ועשוי לדרוש טיפולים פחות קשים ואינטנסיביים בהשוואה לסוג הקלאסי של המחלה.
מה הם גורמי הסיכון של לימפומה מסוג הודג'קין?
הגורמים שעלולים להגדיל את הסיכון לחלות בלימפומה מסוג הודג'קין כוללים:
- גיל - לימפומה מסוג הודג'קין לרוב מאובחנת בקרב אנשים בשנות ה-20 וה-30 לחייהם ובקרב אנשים מעל גיל 55.
- רקע משפחתי של לימפומה - אם יש קרוב משפחה אשר חלה בלימפומה מסוג הודג'קין, הסיכון לחלות במחלה עולה.
- מין זכר - לזכרים יש נטייה מעט מוגברת לחלות בלימפומה מסוג הודג'קין בהשוואה לנשים.
- הידבקות בנגיף האפשטיין-בר (EBV) - אנשים שחלו במחלה אשר נגרמה מנגיף האפשטיין בר כמו מחלת הנשיקה, בעלי סיכון גבוה יותר לחלות בלימפומה מסוג הודג'קין בהשוואה לאנשים שלא נדבקו בנגיף.
- נגיף ה-HIV - לאנשים שנדבקו בנגיף ה-HIV אשר גורם למחלת האיידס, יש סיכון מוגבר לחלות בלימפומה מסוג הודג'קין.
- עישון
כיצד מאבחנים לימפומה מסוג הודג'קין?
בדיקות והליכים המשמשים לאבחון לימפומה מסוג הודג'קין כוללים:
- בדיקה גופנית - הבדיקה עשויה לכלול מישוש של קשריות לימפה נפוחות באזור הצוואר, בית השחי ובמפשעה, ובנוסף בדיקה של גודל הכבד והטחול.
- בדיקות דם - לקיחה של דגימת דם ושליחתה למעבדה על מנת לבחון את המצב הבריאותי הכללי ולחפש רמזים לסרטן.
- בדיקות דימות - בדיקות דימות נעשות כדי לחפש סימנים של לימפומה מסוג הודג'קין בחלקים שונים של הגוף.
- צילום חזה - בדיקה זו יכולה לגלות האם הסרטן התפשט לחזה או לריאות.
- CT - סריקת CT כוללת סדרה של צילומי רנטגן שבעזרתם נוצרת תמונה תלת ממד ברזולוציה גבוהה של הגוף המסייעת למצוא פיזור של הסרטן.
- MRI - בדיקה זו משתמשת בשדה מגנטי רב עוצמה על מנת לבנות תמונה מפורטת של חלקי הגוף כדי למצוא פיזור של הסרטן.
- PET CT - בדיקה זו מודדת את הפעילות של תאים בחלקים השונים של הגוף ויכולה לבדוק את הפיזור של תאי הסרטן ואת יעילות הטיפול. בדרך כל מבצעים את הבדיקה באותו הזמן של סריקת ה-CT כדי להראות באופן מדויק את תפקוד הרקמות השונות בגוף. במהלך הבדיקה מזריקים לווריד חומר רדיואקטיבי הנקלט ומצטבר בתאים הסרטניים, כשהחומר השכיח ביותר בו נעשה שימוש הוא אנאלוג למולקולת גלוקוז (סוכר). ההנחה היא שגידולים סרטניים צורכים כמויות גדולות של גלוקוז ובשל כך אזורים הנגועים בסרטן פעיל ייראו בולטים בבדיקת ה-PET CT.
- דגימת קשריות לימפה - ייתכן והרופא ימליץ על דגימת ביופסיה מקשריות לימפה נפוחות וחשודות לאחר הסרתן בניתוח, ודגימה שלהן במעבדה לחיפוש סימנים המעידים על סרטן. בדיקות מעבדה אחרות יבחנו את תאי הלימפומה עבור סמנים על פני התאים שיכולים להצביע על הסוג המסוים של לימפומה מסוג הודג'קין, ועל אילו טיפולים הם המתאימים ביותר לסוג הספציפי של המחלה.
- דגימת מח עצם - ביופסיה של מח עצם כוללת החדרה של מחט לעצם האגן ולקיחת דגימה של מח עצם. לאחר מכן בוחנים את הדגימה במעבדה ומחפשים תאי לימפומה מסוג הודג'קין.
דירוג של לימפומה מסוג הודג'קין
לאחר הקבלה של תוצאות הבדיקות השונות, הרופאים יבצעו ניתוח של התוצאות ויקבעו את הדירוג של המחלה. מטרת הדירוג היא להבין את חומרת המחלה והתאמת הטיפול המתאים ביותר למחלה. הדירוג של לימפומה מסוג הודג'קין נע בין 1 ל-4, כאשר ככל שהמספר נמוך יותר כך גם חומרת המחלה וסיכוי ההחלמה עולה, וככל שהמספר גבוה יותר המחלה מתקדמת יותר.
לעתים מוסיפים את האות A או B לדירוג המחלה. האות A אומרת שהאדם החולה אינו סובל מתסמינים אופייניים למחלה, ואילו האות B אומרת שישנם תסמינים האופייניים למחלת הודג'קין כגון חום מתמשך, ירידה במשקל והזעות לילה.
טיפול
המטרה של הטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין היא להרוס כמה שיותר מתאי הלימפומה ולהביא להפוגה של המחלה. סוג הטיפולים תלוי בשלב ובסוג הלימפומה, ובבריאות הכללית ובהעדפותיו של המטופל.
כימותרפיה
כימותרפיה היא טיפול תרופתי המשתמש בכימיקלים על מנת להרוג תאי לימפומה. הכימותרפיה נעה דרך זרם הדם ויכולה להגיע כמעט לכל אזור אפשרי בגוף, וניתן לקחת אותה בצורה של כדורים או דרך אינפוזיה וורידית, ולפעמים ניתן לשלב בין שתי צורות המתן. צורת הטיפול הקלאסית בלימפומה מסוג הודג'קין מתחילה בדרך כלל בטיפול כימותרפי, ולעתים הוא ניתן לבדו או שניתן לשלבו עם טיפולי הקרנות. אם הטיפול הכימותרפי הראשון אינו מביא לתוצאות מספקות או שיש חזרה של המחלה לאחר הטיפול, ייתכן ויינתן טיפול כימותרפי נוסף חזק יותר.
עבור לימפומה מסוג הודג'קין גושית בעלת ריבוי לימפוציטים, לרוב משלבים את הטיפול הכימותרפי עם תרופות מכוונות לתאי הסרטן (טיפול ממוקד) וטיפול בקרינה.
תופעות הלוואי של הכימותרפיה תלויות בסוג התרופה וכוללות בחילות, הקאות, איבוד תיאבון, כיבים בפה, עייפות, חולשה, פריחות עוריות ונשירת שיער. השפעות לטווח ארוך כוללות מחלות לב, נזק לריאות, בעיות פוריות וסוגי סרטן אחרים. בהרבה מקרים ישנה אפשרות עבור גברים לשמר דגימת זרע ועבור נשים לשמר ביציות לפני תחילת הטיפול הכיומותרפי, על מנת שיוכלו להביא ילדים לאחר סיום הטיפול וההחלמה מהמחלה.
רוב תופעות הלוואי קצרות הטווח אמורות לחלוף לאחר סיום הטיפול, ובכל מקרה כדאי לשתף את הצוות המטפל בכל תופעת לוואי וחוסר נוחות מפני שישנן דרכים להתמודד עם חלק מתופעות הלוואי.
טיפול בקרינה
טיפול בקרינה משתמש באנרגיה גבוהה כגון קרני רנטגן ופרוטונים על מנת להרוג תאים סרטניים. במהלך טיפול בקרינה, שוכבים על שולחן ומכונה גדולה נעה מסביב ומכוונת את קרני האנרגיה לנקודות מדויקות באזורים עם הסרטן. בטיפול בלימפומה מסוג הודג'קין, הקרינה יכולה להיות מכוונת לקשריות הלימפה המושפעות ולאזורים הסמוכים שאליהם המחלה עלולה להתפשט, ובדרך כלל משלבים את ההקרנות עם טיפול כימותרפי. עבור חולים עם לימפומה מסוג הודג'קין גושית בעלת ריבוי לימפוציטים, טיפול בקרינה עשוי להיות הטיפול היחיד הדרוש.
תופעות הלוואי של הקרנות כוללות עייפות ואדמומיות מקומית במקום אליו כוונה הקרינה, ותופעות לוואי אחרות תלויות במיקום אליו כוונה הקרינה. לדוגמה, קרינה לאזור הצוואר עלולה לגרום ליובש בפה ולבעיות בבלוטת התריס כמו תת פעילות של בלוטת התריס, וקרינה לאזור החזה עלולה לגרום לבעיות לב וריאות.
השתלת מח עצם
השתלת מח עצם הקרויה גם השתלת תאי גזע, היא טיפול להחלפת מח העצם החולה בתאי גזע בריאים העוזרים להצמיח מח עצם חדש. השתלת מח עצם עשויה להיות אופציה במקרים שלימפומה מסוג הודג'קין חוזרת או אינה מגיבה לטיפול הסטנדרטי. במהלך השתלת מח עצם, תאי גזע מדם המטופל מוסרים, מוקפאים ומאוחסנים לשימוש מאוחר יותר. בשלב הבא המטופל מקבל את הטיפול הכימותרפי ואת ההקרנות במינון גבוה על מנת להשמיד מספר גבוה ככל הניתן של תאי לימפומה. לבסוף, תאי הגזע שהוצאו מבעוד מועד מופשרים ומוחזרים חזרה לגופו של המטופל על מנת לעזור לבנות מח עצם בריא.
תופעות הלוואי של השתלת מח עצם כוללות את תופעות הלוואי שעלולות להיגרם מהטיפול הכימותרפי או מההקרנות, ובנוסף לכך ישנו סיכון מוגבר לזיהום לאחר השתלת מח העצם.
טיפולים נוספים
- טיפול ממוקד: טיפול תרופתי ממוקד משמש לפגיעה בחולשות ספציפיות הקיימות בתאים הסרטניים. על ידי התמקדות בחולשות אלו, טיפולים תרופתיים ממוקדים יכולים להרוג את תאי הסרטן. מי שחולה בסוג הנדיר יותר של הלימפומה - לימפומה מסוג הודג'קין גושית בעלת ריבוי לימפוציטים, יכול לקבל טיפול תרופתי ממוקד בעזרת תרופה ביולוגית בשם Brentuximabי(ADCETRIS). Brentuximab היא סוג של תרופה ביולוגית מסוג נוגדנים מונוקלונליים (חד-שבטיים). אותם נוגדנים מתחברים לדופן תאי הלימפומה ומגרים את המערכת החיסונית וגורמים לה לתקוף את תאי הסרטן. התרופה ניתנת על ידי הזלפה תוך וורידית במהלך מספר שעות ותופעות הלוואי העלולות להופיע כוללות כאבי ראש, חום, כאבי שרירים, עייפות, בחילות ושלשולים.
- אימונותרפיה: טיפול אימונותרפי משתמש במערכת החיסון כדי להילחם בסרטן. ישנם מצבים בהם תאי הסרטן מפתחים יכולת להתחמק ממנגנוני ההגנה של מערכת החיסון הטבעית של הגוף, ועל ידי כך מונעים מתאי מערכת החיסון להרוג את תאי הסרטן. מטרת האימונותרפיה היא הפרעה לתהליך זה. עבור לימפומה מסוג הודג'קין ניתן לשקול שימוש באימונותרפיה במצבים מסוימים, כמו למשל במצב שהמחלה אינה מגיבה לטיפולים אחרים.
מקורות:
1. Hodgkin's lymphoma (Hodgkin's disease): Symptoms & Causes. Mayo Clinic
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה