מיאלומה נפוצה 05.12.2022

מיאלומה נפוצה

מיאלומה נפוצה היא סרטן דם נדיר יחסית, המשפיע על תאי דם לבנים המכונים "תאי פלזמה" המתפקדים כחלק ממערכת החיסון בגוף

תאי סרטן במיאלומה נפוצה. אילוסטרציה

תאי פלזמה (נקראים לפעמים תאי B) מייצרים נוגדנים, הנקראים גם ״אימונוגלובולינים״ בעגה המקצועית, המסייעים לגוף להילחם ולהתמודד עם זיהומים.

מיאלומה נפוצה מתרחשת כאשר תאי פלזמה בריאים הופכים לתאים לא תקינים המשתכפלים ללא בקרה ומייצרים כמות גדולה של נוגדנים לא תקינים, הנקראים חלבוני M. שינוי זה מתחיל שרשרת של בעיות הפוגעות בתפקודי הגוף השונים ויכולות להשפיע על העצמות, הכליות, ועל ייצורם של מגוון סוגי תאי הדם במח העצם – תאי דם אדומים ולבנים וטסיות דם.

ישנם אנשים שיש להם מיאלומה נפוצה ללא תסמינים כלל, אך בדיקות דם מראות סימנים המעידים על כך שעלולה להתפתח בהמשך מיאלומה נפוצה. במקרה זה, לרוב ההמלצה הרפואית היא המתנה ומעקב, או ניטור הבריאות הכללית של המטופל במקום להתחיל טיפול. הרפואה טרם גילתה איך לרפא מיאלומה נפוצה, אך ניתן לטפל במצבים ותסמינים הקשורים במחלה ולהאט את התקדמותה.

האם מיאלומה נפוצה היא מחלה קטלנית?

אין תרופה ידועה למיאלומה נפוצה. שירותי הרפואה מציעים טיפולים שונים כדי להאריך חיים לזמן רב ככל האפשר תוך כדי שמירה על איכות חיים ראויה. עם זאת, יש אפשרות להגיע להפוגה ממושכת של המחלה. הפוגה מהמחלה היא זמן מסוים לאחר הטיפול בו לא קיימים סימנים או תסמינים של מיאלומה נפוצה.

האם מדובר במחלה שכיחה?

בניגוד למה ששם המחלה יכול להעיד, מיאלומה נפוצה היא מחלה נדירה ופוגעת בכ-7 אנשים מתוך 100,000 אנשים בכל שנה. שירותי הרפואה בארצות הברית מעריכים שכ-100,000 אנשים בארצות הברית סובלים ממיאלומה נפוצה.

באילו אוכלוסיות מיאלומה נפוצה יותר שכיחה?

רוב האנשים עם מיאלומה נפוצה מאובחנים בטווח הגילאים 40-70, והגיל החציוני לאבחנה הוא בין 65 ל-74.

מעבר לכך, מיאלומה נפוצה פוגעת יותר בגברים מאשר בנשים, והמחלה שכיחה פי שניים באנשים בעלי צבע עור שחור, מאשר באנשים מגזעים אחרים.

כיצד מיאלומה נפוצה משפיעה על הגוף?

תסמיני מיאלומה נפוצה מתפתחים עם הזמן ועשויים להידמות למצבים רפואיים אחרים ומחלות אחרות. להלן כמה מהמצבים והבעיות הרפואיות הקשורים במיאלומה נפוצה:

  • אנמיה – חסר של תאי דם אדומים בדם – התאים שאחראים על הובלת חמצן בדם לאיברי הגוף. במיאלומה נפוצה זה קורה כיוון ששכפול רב של תאי פלזמה לא תקינים במח העצם לא משאיר מקום לייצור מספק של תאי דם אדומים הנוצרים גם כן במח העצם.
  • זיהומים, במיוחד דלקות ריאה – בדומה למה שקורה לתאי הדם האדומים, ייצור רב של תאי פלזמה פוגע גם בייצור של תאי דם לבנים תקינים שתפקידם כולל בין השאר טיפול בזיהומים. מצב זה גורם לכשל חיסוני ונטייה לזיהומים.
  • טרומבוציטופניה – רמה נמוכה מדי של טסיות דם, שתפקידן הוא השתתפות בתהליך הקרישה של הדם ועצירה של דימומים. מיאלומה נפוצה פוגעת גם בייצור של טסיות הדם במנגנון זהה למנגנון בו נפגעות כדוריות הדם האדומות והתאים הלבנים.
  • כאבי עצמות ושברים בעצמות – כאבי עצמות ושברים עלולים להתרחש במידה ותאי פלזמה לא תקינים הורסים את רקמת העצם, מה שגורם לנקודות חולשה בעצם ודלדול עצמות. נקודות חולשה אלה מכונות "נגעים אוסטאוליטיים".
  • מחלות כלייתיות ואי ספיקת כליות – תפקיד הכליות הוא לסנן פסולת ורעלים. תאי פלזמה לא תקינים מייצרים חלבוני M, ששוקעים בכלי הדם הקטנים בכליה, חוסמים את תהליך הסינון ופוגעים בכליות ותפקודן.
  • היפרקלצמיה (עודפי סידן בדם) – מצב זה קורה כאשר עצמות פגועות וחלשות משחררות יותר מדי סידן לזרם הדם.
  • צמיגיות יתר של הדם – חלבוני M, החלבונים המיוצרים על ידי תאי פלזמה לא תקינים גורמים לדם להיות סמיך וצמיג יותר. במצב זה הלב צריך לעבוד קשה יותר כדי להזרים את הדם הסמיך בעורקים.
  • קריוגלובולינמיה – מיאלומה נפוצה יכולה לגרום לחלבונים בדם להתגבש בטמפרטורות נמוכות. זה נוסף על כך שעודף החלבונים מגביר את צמיגיות הדם, וגורם לבעיות בזרימת הדם לאיברים השונים.

תסמינים של מילאומה נפוצה

מיאלומה נפוצה גורמת למגוון של תסמינים, כשלעיתים קרובות כאבי עצמות הם התסמין הראשון שאנשים מבחינים בו. תסמינים אחרים כוללים:

  • עייפות – הרגשה של עייפות משמעותית עד כדי חוסר יכולת לבצע פעילויות יומיומיות, ותחושה של חולשה כללית, אלו תסימנים של אנמיה בין היתר.
  • חולשה בגפיים או חוסר תחושה בגפיים – מיאלומה נפוצה יכולה להשפיע על החוליות בעמוד השדרה (הבנויות מרקמת עצם), לגרום להן להתמוטט או להישבר וללחוץ על חוט השדרה. מצב זה יגרום לתסמינים נוירולוגים כמו חולשה או חוסר תחושה בגפיים.
  • בחילות והקאות – עשויות להיות סימן של היפרקלצמיה (עודף סידן בדם). תסמינים נוספים יכולים להיות חוסר תיאבון וירידה בתחושת הצמא.
  • ירידה משמעותית במשקל שלא מוסברת על ידי שינויים בתזונה ופעילות גופנית.
  • חום לא מוסבר או ללא מקור ברור, עלול להעיד על זיהום.
  • היווצרות של חבורות ושטפי דם בקלות רבה, וכן דימומים ממושכים – תופעות אלה יכולות להעיד על כך שיש ירידה ברמת טסיות הדם ופגיעה בתהליך קרישת הדם התקין.

מה גורם למיאלומה נפוצה?

טרם נמצאה סיבה חד משמעתית להתפתחות המחלה בגוף. קיימות כמה תאוריות שיכולות להסביר את התפתחות המחלה באלו הלוקים בה.

  • מוטציות גנטיות – חוקרים בודקים את הקשר בין מוטציות ושינויים בגן האחראי על גדילה והתפתחות של תאים למיאלומה נפוצה.
  • גורמים סביבתיים – חלק מהמחקרים מראים קשרים פוטנציאליים בין מיאלומה נפוצה וחשיפה לקרינה או כימיקלים בחומרי הדברה ודשן.
  • מחלות דלקתיות – מצבים שונים בגוף המעודדים תהליך דלקתי יכולים לעודד התפתחות של מיאלומה נפוצה. מחלות דלקתיות כוללות בין היתר מחלות לב, סוכרת מסוג 2 ודלקת מפרקים שגרונית.
  • השמנת יתר – השמנת יתר ורמות גבוהות של שומנים בדם יתכן וקשורות להתפתחות המחלה.

בדיקות ואבחון המחלה

כיצד מאובחנת מיאלומה נפוצה?

רופאים מאבחנים מיאלומה נפוצה על ידי בירור מעמיק של הסימפטומים, היסטוריה רפואית והיסטוריה משפחתית של החולה. בהמשך – ביצוע בדיקה גופנית, וביצוע מספר בדיקות כדי לאשר את האבחנה. על סמך הבדיקות הרופא יעריך את השלב בו נמצאת המחלה, היקף המחלה וחומרתה.

הבדיקות לקידום האבחנה יכולות להיות בדיקות דם, בדיקות הדמיה ובדיקות שתן כדי לאמת את האבחנה. במידה והבדיקות מעידות על מחלה, לפיהן ניתן גם לקבוע מה חומרתה. לרוב מבוצעות הבדיקות הבאות:

  • ספירת דם – בדיקה זו בין היתר מודדת את מספר תאי הדם האדומים והלבנים, וכן את מספר הטסיות.
  • כימיה בדם – בדיקה זו מודדת חלקיקים בדם המכונים "אלקטרוליטים". בהקשר של מיאלומה נפוצה, בדיקה זו בודקת בין היתר רמת הקריאטינין (מדד המאפשר להעריך את התפקוד הכלייתי), את רמת הסידן, ורמת דהידרוגנאז לקטי – LDH – Lactic Dehydrogenase, חומר הקיים בכלל התאים בגוף, ובמידה ויש פגיעה בתאים (כמו בסרטן) רמתו עולה בדם. במקרה זה, LDH יכול לשמש כסמן גידולי.
  • בדיקת כמותית של נוגדנים – בדיקה זו מודדת רמות של נוגדנים מסוימים בדם שיכולים להיות קשורים במחלה.
  • אלקטרופורזיס – בדיקה זו מאתרת חלבוני M בדם.
  • בדיקות שתן – בדיקה הכוללת איסוף שתן בבית במשך 24 שעות בכדי למדוד רמות חלבונים בשתן. באופן תקין לא אמורה להיות הפרשה של חלבון אל השתן.
  • דימות – בדיקות הדמיה כמו צילום רנטגן, CT ו-MRI המשמשות על מנת להעריך האם קיימת פגיעה בעצמות עקב המחלה. שימוש בבדיקת MRI יכול לעזור בחיפוש פלזמציטומות – קבוצות בודדות של תאי פלזמה לא תקינים.
  • ביופסיות מח עצם – ברוב המקרים כחלק מהאבחנה, מבצעים ביופסיית מח עצם על מנת להעריך את אחוז תאי הפלזמה התקינים והלא תקינים במח העצם, כמו כן להעריך את שאר התאים במח העצם ואם יש פגיעה בייצורם. בביופסיית מח עצם ניתן גם להעריך שינויים בדנ״א שיכולים להעיד על קיומה של המחלה או על סיכוי להתפתחותה.

מהן דרגות המחלה הקיימות?

הרפואה מסווגת מיאלומה נפוצה וסוגי סרטן אחרים לשלבים ודרגות שונות, כדי ללמוד על גודל הסרטן ומיקומו. על סמך שלב המחלה, קובעים מה יהיה הטיפול ומה אחוזי השרידות.

  1. Monoclonal gammopathy of unknown significanceMGUS – מצב טרום סרטני של מיאלומה נפוצה. בדיקות דם ושתן עשויות להראות חלבונים שנוצרו על ידי תאי פלזמה לא תקינים. כ-1% עד 2% מהאנשים עם MGUS מפתחים מיאלומה נפוצה.
  2. פלזמציטומות בודדות – קיום של קבוצות בודדות של תאי פלזמה לא תקינים.
  3. Smoldering Multiple Myeloma - SMM – זוהי צורה טרום סרטנית של מיאלומה נפוצה. לאנשים עם SMM עשויים להיות תסמינים קלים יחד עם בדיקות המראות כמויות קטנות של חלבון M בדם, ורמה גבוהה מעל הנורמה של תאי פלזמה במח העצם.
  4. מיאלומה נפוצה – אבחנה סופית של מיאלומה נפוצה נעשית כאשר הבדיקות מראות מספר קבוצות של תאי פלזמה חריגים, רמות חלבון M גבוהות בדם או בשתן, ואחוז גבוה של תאי פלזמה לא תקינים במח העצם. הרבה פעמים בשלב זה החולים סובלים מתסמיני המחלה כמו אנמיה, היפרקלצמיה, אי ספיקת כליות ונגעים אוסטאוליטיים (נגעים בעצמות).

מהו הטיפול במיאלומה נפוצה?

הרופא בוחר טיפול לפי התסמינים של החולה ולפי חומרת מחלתו. באנשים עם מחלה בדרגה קלה ולא משמעותית, כמו MGUS למשל, הרבה פעמים לא יוצע טיפול כלל אלא רק מעקב.

הרופאים מטפלים בספקטרום התופעות שגורמת המחלה וכן במחלה עצמה (אם כי אין החלמה מלאה מן המחלה):

  • משככי כאבים – לטיפול בכאבי עצמות חזקים שיש לחולים במחלה לעיתים קרובות.
  • אנטיביוטיקה – מערכת חיסונית חלשה משאירה את החולה בסיכון מוגבר לזיהומים, ולכן בחלק מהמקרים נותנים אנטיביוטיקה כדי לטפל בזיהומים הללו.
  • סטרואידים – מינונים גבוהים של סטרואידים יכולים להרוג את התאים הסרטניים ולהפחית דלקת.
  • כימותרפיה – ניתן להשתמש בכימותרפיה כדי להפחית את מספר תאי הפלזמה הלא תקינים. הכימותרפיה פוגעת בתאים המשתכפלים בקצב מהיר, והתאים הסרטניים נפגעים עקב כך.
  • אימונותרפיה – טיפול זה משפעל את מערכת החיסון, כך שהיא מפתחת יותר תאים שילחמו בסרטן.
  • טיפול בקרינה – טיפול זה הורג תאים סרטניים ומפחית היווצרות של נגעים בעצמות.
  • השתלות תאי גזע ומח עצם – תאי גזע הם תאים מיוחדים במח העצם או בדם שמהם בין היתר מיוצרים תאי פלזמה חדשים בריאים. רופאים ממליצים בדרך כלל על השתלת תאי גזע עצמיים, טיפול המחליף תאי גזע פגומים או סרטניים בתאי גזע בריאים מהגוף של החולה. לעיתים ניתן לקבל תאי גזע בריאים מתורם – טיפול המוכנה השתלת תאי גזע אלוגנאית, הנחשב מסוכן יותר.

מהי תוחלת החיים לאחר אבחנת מיאלומה נפוצה?

כמו ברוב סוגי הסרטן, אבחון מוקדם וטיפול עוזרים לאנשים לחיות זמן רב יותר. שיעור ההישרדות הכולל לאחר חמש שנים עבור אנשים עם מיאלומה נפוצה נע בין 40% ל-82%, ויש אנשים שחיים 10 שנים או יותר עם מיאלומה נפוצה. חשוב לזכור שסטטיסטיקה זו מבוססת על ממוצעים שאינם לוקחים בחשבון גורמים כמו גיל או מצב בריאותי כללי. הרופא המטפל, על סמך הגיל והמצב בריאותי, ידע להעריך הכי טוב את סיכויי השרידות של החולה.

מקור:

Multiple Myeloma. Clevland Clinic

נושאים קשורים:  מיאלומה נפוצה
מאמרים נוספים שיעניינו אותך
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו