מחלות מיאלופרוליפרטיביות 05.12.2022

מחלות מיאלופרוליפרטיביות

מחלות או ממאירויות מיאלופרוליפרטיביות הן סוגים של סרטן שמתחיל במח העצם, שם נוצרים תאי הדם

תאי דם (אילוסטרציה)
תאי דם (אילוסטרציה)

במחלות מיאלופרוליפרטיביות, מח העצם מייצר יותר מדי מסוג אחד או יותר של תאי דם (תאי דם אדומים, תאי דם לבנים וטסיות דם). תאים אלו יכולים לשנות את צמיגות הדם, לא לעבוד כראוי, ולהשתלט על מח העצם עד לרמה שהוא לא יכול לייצר מספיק תאי דם בריאים. ישנם שבעה סוגים של מחלות מיאלופרוליפרטיביות, המאובחנות באמצעות בדיקות דם וביופסיה של מח העצם. סוגים מסוימים יכולים להפוך לסוגים אחרים של מחלות מיאלופרוליפרטיביות, או ללוקמיה מיאלואידית חריפה (AML).

התסמינים תלויים בסוג המחלה המיאלופרוליפרטיבית בה המטופל חולה. למרות זאת, חלק התסמינים המשותפים לכל הסוגים הם עייפות, חולשה, ירידה במשקל, טחול מוגדל, חבלות ודימומים, הזעות לילה וכאבים בעצמות או במפרקים. ברוב המקרים הגורם למחלות מיאלופרוליפרטיביות אינו ידוע – בדרך כלל יש מוטציה (שינוי בחומר הגנטי) של תאי דם מתפתחים. אין דרך למנוע מחלות מיאלופרוליפרטיביות, ומחלות אלו לרוב אינן עוברות בתורשה.

מה הם גורמי הסיכון למחלות מיאלופרוליפרטיביות?

לרוב האנשים עם מחלות מיאלופרוליפרטיביות אין היסטוריה משפחתית. מחלות מיאלופרוליפרטיביות מאובחנות בשכיחות גבוהה יותר בקרב אנשים מעל גיל 50, אם כי הן יכולות להופיע לעתים רחוקות אצל אנשים צעירים יותר, ואף באופן נדיר אצל ילדים.

מה הם הגורמים למחלות מיאלופרוליפרטיביות?

הגורם המדויק המוביל להופעת מחלות מיאלופרוליפרטיביות לא ידוע, אך סביר להניח שיש מספר גורמים מעורבים, ועל כן, מספר החולים במחלות מיאלופרוליפרטיביות, כמו ברוב הלוקמיות וסוגי סרטן אחרים, עולה ככל שמתקדמים בגיל. מוטציה בגן מסוים (מקטע של דנ״א המוביל לייצור חלבון) בשם Janus kinase 2י(JAK2), נמצאת בחלק גדול מהאנשים עם מחלות מיאלופרוליפרטיביות. המשמעות המדויקת של מוטציה זו לא ברורה, אך נצפה קשר הדוק בינה לבין ייצור יתר של תאי דם. המוטציה בגן JAK2 היא משמעותית, שכן יש לה השפעה על אופן האבחון והטיפול במחלות מיאלופרוליפרטיביות.

מה הם התסמינים של מחלות מיאלופרוליפרטיביות?

לאנשים רבים אין תסמינים כאשר הם מאובחנים לראשונה עם מחלה מיאלופרוליפרטיבית, והמחלה מתגלה במקרה במהלך בדיקת דם או בדיקה גופנית שגרתית. במקרים אחרים, אנשים הולכים לראות את רופא המשפחה שלהם כי יש להם מספר תסמינים מטרידים. כאשר תסמינים מופיעים, הם מתפתחים בהדרגה לאורך זמן. תסמינים נפוצים כוללים:

  • כאבי ראש
  • ראייה מטושטשת
  • עייפות
  • חולשה
  • סחרחורת
  • גרד
  • הזעות לילה
  • יתר לחץ דם
  • תסמינים אחרים הנגרמים משורת התאים הנפגעה במחלה

מה הם הסוגים השונים של מחלות מיאלופרוליפרטיביות?

  • פוליציטמיה ורה – הפרעה שבה יותר מדי תאי דם אדומים נוצרים במח העצם, ללא סיבה ידועה. תאים אלו מצטברים במח העצם ובזרם הדם, מגדילים את נפח הדם וגורמים לדם להיות צמיג יותר מהרגיל. אצל אנשים רבים עם פוליציטמיה ורה, נוצרות גם כמויות עודפות של טסיות דם ותאים לבנים. פוליציטמיה ורה היא מחלה כרונית נדירה המאובחנת בכ-2 עד 3 אנשים לכל 100,000 איש. למרות שהמחלה יכולה להופיע בכל גיל, פוליציטמיה ורה פוגעת בדרך כלל באנשים מבוגרים, כאשר רוב החולים מאובחנים מעל גיל 55. פוליציטמיה ורה נדירה בילדים ומבוגרים צעירים, ומופיעה יותר אצל גברים מאשר אצל נשים.
  • תרומבוציטמיה ראשונית – הפרעה שבה יותר מדי טסיות דם מיוצרות במח העצם. תפקידן של טסיות הדם בגוף הוא למנוע דימומים. עם זאת, עודף של טסיות דם יכול להוביל לקרישת דם מוגברת, שעלולה לגרום לחסימה של זרימת הדם בכלי הדם. ישנם מספר מצבים אחרים שעלולים לגרום לעלייה במספר הטסיות בדם (תרומבוציטוזיס). אלה כוללים דימום, זיהום וסוגים מסוימים של סרטן. עם זאת, בתרומבוציטמיה ראשונית, ספירת טסיות הדם מוגברת באופן מתמשך כתוצאה מייצור מוגבר של על ידי מח העצם, בהעדר כל סיבה שניתן לזהות. זוהי מחלה כרונית נדירה המאובחנת בכ-3 לכל 100,000 איש. ישנה היארעות דומה אצל נשים וגברים, ולמרות שהמחלה יכולה להופיע בכל גיל, ואף בצורה נדירה אצל ילדים, רוב החולים מאובחנים בין הגילאים 50 ל-70 שנים.
  • מיאלופיברוזיס ראשונית – הפרעה שבה רקמת מח העצם הרגילה מוחלפת בהדרגה בחומר דמוי צלקת סיבית. אצל אדם בריא, מח העצם מספק רשת דקה של סיבים, עליהם יכולים תאי הגזע להתחלק ולגדול. תאים מיוחדים במח העצם המכונים פיברובלסטים מייצרים את הסיבים הללו. במיאלופיברוזיס ראשונית, כימיקלים המשתחררים על ידי מספר גבוה של טסיות דם, מעוררים את הפיברובלסטים יתר על המידה. כתוצאה מכך, ישנה צמיחת יתר של סיבים גסים עבים במח העצם, המחליפים בהדרגה רקמת מח עצם רגילה, ומונעים ייצור מספק של מספר של תאים דם אדומים, לבנים וטסיות דם. בכך, נגרמת אנמיה, ספירת טסיות נמוכה, וייצור תאי דם באזורים מחוץ למח העצם למשל בטחול ובכבד, הגדלים כתוצאה מכך. מיאלופיברוזיס ראשונית היא הפרעה כרונית נדירה המאובחנת בקרב 1 לכל 100,000 איש. המחלה יכולה להופיע בכל גיל אך לרוב מאובחנת בשלב מאוחר יותר בחיים, בין הגילאים 60 ל-70 שנים. הסיבה למיאלופיברוזיס ראשונית נותרה לא ידועה במידה רבה, למרות שיודעים כי חשיפה ארוכת טווח לרמות גבוהות של בנזן או למינונים גבוהים מאוד של קרינה מייננת עלולה להגביר את הסיכון. כשליש מהאנשים עם מיאלופיברוזיס אובחנו בעבר עם פוליציטמיה ורה או תרומבוציטמיה ראשונית.

כיצד מאבחנים מחלות מיאלופרוליפרטיביות?

מחלות מיאלופרוליפרטיביות מאובחנות על ידי בדיקה של הדם ומח עצם. לעיתים האבחנה של מחלות מיאלופרוליפרטיביות היא רק לאחר שלילת מצבים אחרים אשר יכלו להוביל להפרעה הנצפית בשורות הדם.

  • ספירת דם מלאה – השלב הראשון באבחון הוא בדיקת דם פשוטה הנקראת ספירת דם מלאה (CBC). לאנשים עם פוליציטמיה ורה יש ספירת תאים דם אדומים, רמת המוגלובין והמטוקריט גבוהים מהרגיל, עקב ייצור יתר של תאים דם אדומים. ספירת תאי דם לבנים מוגברת וספירת טסיות מוגברת הם גם ממצאים שכיחים. ממצאים נוספים המסייעים לאשש את האבחנה של פוליציטמיה ורה הם נוכחות של מוטציית JAK2 או חריגות אחרות בדם או בתאי מח העצם. לעומת זאת, עלייה מתמשכת בספירת טסיות הדם היא הסימן השכיח ביותר לתרומבוציטמיה ראשונית, וכשליש מהאנשים עם תרומבוציטמיה ראשונית יהיו גם עם עלייה קלה בספירת התאים האדומים או התאים הלבנים. אנשים עם מיאלופיברוזיס מופיעים בדרך כלל עם דרגות שונות של אנמיה. כאשר התאים נבחנים תחת המיקרוסקופ, התאים האדומים מתוארים לעתים קרובות כתאים בצורת דמעה. מספר גבוה מהרגיל של תאים לבנים וטסיות עשוי להימצא בשלבים המוקדמים של הפרעה זו, אך ספירת תאים לבנים וטסיות נמוכות שכיחים במחלה מתקדמת יותר.
  • בדיקת מח עצם – אם תוצאות בדיקות הדם מצביעות אבחנה אפשרית של מחלה מיאלופרוליפרטיבית, ייתכן שתידרש ביופסיה של מח העצם כדי לאשר את האבחנה. ביופסיה של מח העצם כוללת לקיחת דגימה של מח עצם, בדרך כלל מהחלק האחורי של עצם הירך, ושליחתה למעבדה לבדיקה במיקרוסקופ. דגימת מח העצם נבדקת במעבדה כדי לקבוע את מספר וסוג התאים הקיימים ואת פעילות התחדשות התאים.

מה הטיפול במחלות מיאלופרוליפרטיביות?

הטיפול במחלות אלו משתנה בין מחלה למחלה. להלן הטיפול במחלות המיאלופרוליפרטיביות הנפוצות:

  • פוליציטמיה ורה – מטרת הטיפול בפוליציטמיה ורה היא להפחית את מספר התאים בדם ולעזור לשמור על ספירת דם תקינה, מה שעוזר לשלוט בכל הסימפטומים של המחלה ומפחית את הסיכון לסיבוכים עקב קרישת דם או דימום. הטיפול או שילוב הטיפולים שיבחרו יהיו תלויים במספר גורמים, כולל משך וחומרת ההפרעה, גיל המטופל ובריאותו הכללית. הטיפולים כוללים:
    • הקזת דם – הליך שבו כמות מבוקרת של דם מוסרת מזרם הדם. הליך זה משמש בדרך כלל כאשר אנשים מאובחנים לראשונה עם המחלה, מכיוון שהוא יכול להוריד ספירת דם אדומה בצורה מהירה. ייתכן שיהיה צורך לחזור על הליך זה לעתים קרובות בהתחלה, בדרך כלל כל כמה ימים, עד שספירת הדם תפחת לרמה הרצויה. עבור אנשים רבים, במיוחד חולים צעירים יותר ואלו עם מחלה קלה, הקזה תקופתית היא טיפול הבחירה כדי לשלוט במחלה לאורך זמן.
    • כימותרפיה – תרופות אלו משמשות בדרך כלל עבור אנשים עם ספירת טסיות גבוהה במיוחד, סיבוכים הנובעים מקרישת דם או דימום, תסמינים של טחול מוגדל או אנשים שלא מסוגלים לעבור הקזות דם.
    • אינטרפרון – אינטרפרון הוא חומר המיוצר באופן טבעי על ידי מערכת החיסון של הגוף, והוא מסייע לשלוט בייצור תאי הדם. לרוב יינתן לחולים צעירים יותר בזריקה תת עורית. תופעות הלוואי העיקריות הן תסמינים דמויי שפעת כגון צמרמורות, חום, כאבים וחולשה.
    • אספירין – מטופלים רבים יקבלו מינון נמוך של אספירין, אשר הוכח כמפחית את הסיכון לפקקת ורידית, אחד הסיבוכים הקשים, באופן משמעותי. אספירין פועל על ידי מניעת התקבצות של טסיות דם ליצירת קרישי דם מזיקים בחלקים שונים של הגוף.
    • תרופות נוספות להפחתת כמות כדוריות הדם האדומות, כמו Hydroxyurea, Ruxolitinib, Busulfan.
  • תרומבוציטמיה ראשונית – מטרת הטיפול עבור אנשים עם מחלה זו היא למנוע סיבוכים כמו דימום חריג וחבורות, ובמקרים מסוימים להפחית את מספר הטסיות בדם. ייתכן כי מטופלים לא יצטרכו אף טיפול בשלב הראשוני של המחלה, והרופא המטפל יסתפק בבדיקות סדירות כדי להעריך את התקדמות המחלה. טיפולים אפשריים כוללים:
    • כימותרפיה – עבור אנשים בסיכון גבוה לפקקת ורידית, תרופה כימותרפית הנקראת הידרוקסיאוריאה עם או בלי אספירין במינון נמוך, משמשת לעתים קרובות כטיפול קו ראשון. הידרוקסיאוריאה פועלת על ידי דיכוי תפקוד מח העצם ובכך מבקרת את ייצור הטסיות, בעוד שאספירין מונע מהטסיות להצטבר וליצור קרישי דם מזיקים בגוף.
    • Anagrelide hydrochloride – תרופה הנלקחת דרך הפה, ומשמשת להפחתת ספירת טסיות גבוהה אצל אנשים עם פוליציטמיה ורה ותרומבוציטמיה ראשונית. Anagrelide משפיעה על תאים מייצרי טסיות במח העצם הנקראים מגהקריוציטים, מאטה את ייצור הטסיות ולכן מפחיתה את מספר הטסיות בדם במחזור הדם.
    • אינטרפרון – אינטרפרון פועל על ידי דיכוי ייצור מגהקריוציטים לא תקינים במח העצם, ובכך מפחית את ייצור היתר של טסיות הדם.
    • מטופלים בסיכון נמוך עשויים להיות מטופלים באמצעות מינון נמוך של אספירין בלבד.
  • מיאלופיברוזיס – לחלק מהאנשים אין תסמינים כאשר הם מאובחנים לראשונה עם מיאלופיברוזיס ואינם זקוקים לטיפול מיידי, מלבד בדיקות סדירות עם הרופא המטפל למעקב קפדני אחר מחלתם. עבור אחרים, הטיפול תומך במידה רבה ומכוון למניעת סיבוכים עקב ספירת דם נמוכה וטחול מוגדל. הטיפול עשוי לכלול עירויי דם תקופתיים ונטילת אנטיביוטיקה כדי למנוע ולטפל בזיהומים. ניתן להשתמש בתרופות כימותרפיות כגון הידרוקסיאוריאה, או במינונים נמוכים של תרופה בשם תלידומיד כדי לטפל בטחול המוגדל. במקרים מסוימים, ניתן לשקול הסרה כירורגית של הטחול (כריתת טחול). טיפולים נוספים כוללים:
  • השתלת מח עצם – לחלק מהמטופלים הצעירים יותר ייתכן ותתאים השתלת מח עצם מתורם (השתלה אלוגנית). זהו הליך רפואי המציע את הסיכוי היחיד לריפוי או הישרדות ארוכת טווח בחולים עם מיאלופיברוזיס. השתלות מח עצם טומנות בחובן סיכונים משמעותיים ומתאימות רק למיעוט קטן של חולים צעירים יותר, לרוב מתחת לגיל 60.
  • מעכבי JAK2 – מעכבי JAK2 פועלים על ידי חסימת הפעילות של חלבון זה, מה שעשוי להוביל להקטנת טחול ולירידה בתסמינים, והם עובדים גם בחולים עם ללא מוטציה ב-JAK2. תופעות הלוואי עשויות לכלול החמרה באנמיה או ספירת טסיות נמוכה. התרופה נמצאת בשלב מתקדם של ניסויים קליניים.

מקור:

Myeloproliferative neoplasms (MPN). Leukemia Foundation

 

נושאים קשורים:  מחלות מיאלופרוליפרטיביות
תגובות
 
האחריות הבלעדית לתוכנן של תגובות שיפורסמו על ידי משתמשי האתר, תחול על המפרסם ועליו בלבד. על המגיבים להימנע מלכלול בתגובות תוכן פוגעני או כל תוכן אחר, שיש בו משום פגיעה או הפרת זכויות של גורם כלשהו