שימוש במונח "כרוני" בלוקמיה לימפוציטית כרונית נובע מהעובדה שבדרך כלל לוקמיה זו מתקדמת לאט יותר מאשר סוגים אחרים של לוקמיה ולכן לא תמיד נדרש טיפול מיידי במחלה. במקרים בהם לא מתחילים טיפול מידי במחלה, חשוב להיות במעקב אחר התקדמות המחלה. המונח "לימפוציטי" בלוקמיה לימפוציטית כרונית מגיע מסוג התאים המושפעים במחלה, קבוצה של תאי דם לבנים הנקראים ״לימפוציטים״, שתפקידם לסייע לגוף להילחם בזיהום.
עוד בעניין דומה
המחלה כוללת ייצור יתר של לימפוציטים לא תקינים באופן לא מבוקר במח העצם, אשר תופסים את מקומם של תאי הדם התקינים האחרים. לוקמיה לימפוציטית כרונית מתפתחת בדרך כלל אצל אנשים מבוגרים. קיימים מגוון טיפולים שונים שעוזרים לשלוט במחלה ומסייעים בהאטת התקדמותה.
מה הם התסמינים האופייניים של לוקמיה לימפוציטית כרונית?
לאנשים רבים עם לוקמיה לימפוציטית כרונית אין תסמינים בתחילת המחלה, והיא מתגלה רק כתוצאה מממצא חריג בבדיקות שגרתיות. סימנים ותסמינים מתפתחים לעיתים רק עם התקדמות הסרטן. התסמינים כוללים בין השאר:
- בלוטות לימפה מוגדלות (אך לא כואבות)
- עייפות
- חום
- כאב בחלק השמאלי העליון של הבטן (העלול להיגרם על ידי טחול מוגדל)
- הזעת לילה
- ירידה במשקל
- זיהומים שונים בתדירות גבוהה.
במידה ואתם חווים את התסמינים המוזכרים לעיל, מומלץ לפנות לרופא.
מה הם גורמי הסיכון של לוקמיה לימפוציטית כרונית?
אין ודאות לגבי הגורם שמתחיל את התהליך המוביל בסופו של דבר ללוקמיה לימפוציטית כרונית, אך ידוע שנגרמים שינויים ("מוטציות") ב-DNA של תאי דם הגורמים למחלה. ה-DNA של התא מכיל את ההוראות שאומרות לתא מה לעשות ואיך לתפקד, ולכן השינויים גורמים להיווצרות של לימפוציטים (סוג של תאי דם לבנים שאחראיים על לחימה בזיהומים) לא תקינים ולא יעילים בלחימה נגד הזיהומים. מעבר להיותם לא יעילים, הלימפוציטים הלא תקינים הללו ממשיכים להתקיים ולהתרבות כאשר במקביל, לימפוציטים בריאים מתים והמאזן ביניהם הולך ומחמיר. ההצטברות של הלימפוציטים הלא תקינים בדם ובאיברים נוספים יכולים להוביל לסיבוכים. הם עלולים לגרום לצפיפות בסביבת תאי הדם הבריאים ולדחוק אותם אל מחוץ למח העצם, ובכך להפריע לתהליך הייצור התקין של תאי הדם.
למרות שהמנגנון העומד בבסיס המחלה לא ידוע, יש גורמים הידועים כמעלים את סיכון לחלות בלוקמיה לימפוציטית כרונית. מאחר והמחלה נפוצה יותר באנשים מבוגרים, גיל מבוגר הינו גורם סיכון לחלות במחלה. בנוסף, אנשים בעלי גוון עור לבן בסיכון מוגבר לפתח את המחלה. היסטוריה משפחתית של סרטני דם ומח עצם יכולה גם כן להעלות את הסיכון לחלות במחלה. גורם סיכון נוסף הינו חשיפה לכימיקלים, כמו קוטלי עשבים וקוטלי חרקים.
מצב רופאי בו יש ייצור יתר של משפחה מסוימת של לימפוציטים בגוף הנקראים תאי B (מצב המכונה MBL), הינו גם כן גורם סיכון ללוקמיה לימפוציטית כרונית. המצב מתאפיין בייצור מוגבר ומוגזם של סוג ספציפי של תאי B בגוף. בחלק מהאנשים, הייצור המוגזם הזה יתפתח בהמשך ללוקמיה לימפוציטית כרונית. הסיכון לחלות מוגבר אף יותר באנשים עם היסטוריה משפחתית של לוקמיה לימפוציטית כרונית וגם ייצור מוגבר של לימפוציטים ספציפיים מסוג B.
מה הם הסיבוכים של לוקמיה לימפוציטית כרונית?
לוקמיה לימפוציטית כרונית יכולה להוביל לסיבוכים שונים, ביניהם:
- זיהומים תכופים - חולי לוקמיה לימפוציטית כרונית עלולים לחוות זיהומים, קלים או קשים, בתדירות גבוהה יותר משאר האוכלוסייה. זיהומים יכולים לקרות בגלל שאין בגוף מספיק יחידות, הנקראות נוגדנים, על מנת להילחם בזיהום ולהתגבר עליו. במצב כזה, יתכן ויומלץ על קבלת נוגדנים חיצוניים באינפוזיה.
- מעבר מלוקמיה לימפוציטית כרונית לסרטן אגרסיבי יותר - חלק מחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית מפתחים סוג סרטן אלים יותר שנקרא "לימפומה מפושטת של תאי B גדולים", מעבר המכונה "תסמונת ריכטר".
- סיכון מוגבר לחלות בסוגי סרטן אחרים - חולי לוקמיה לימפוציטית כרונית הינם בסיכון מוגבר לפתח סוגי סרטן נוספים, לדוגמא סרטן העור, סרטן ריאה וסרטן מעי.
- סיבוכים של מערכת החיסון - מספר מועט של אנשים עם לוקמיה לימפוציטית כרונית עלולים לפתח בעיה במערכת החיסון שגורמת לתאים שאמורים להילחם במחלות לתקוף בטעות את הגוף במקום את גורמי המחלה. במקרה שבו הם תוקפים את תאי הדם האדומים, המצב נקרא אנמיה המוליטית אוטו-אימונית ואילו במקרה שבו הם תוקפים את הטסיות (אחראיות על קרישת דם) המצב נקרא טרומבוציטופניה אוטו-אימונית.
איך מאבחנים לוקמיה לימפוציטית כרונית?
הבדיקות לאבחון המחלה כוללות בדיקות דם, אשר מאפשרות להבחין במספר מאפיינים טיפוסיים של לוקמיה לימפוציטית כרונית. לדוגמה, ניתן לעשות ספירה של תאי הדם, כשמספר גבוה של תאי דם לבנים יכול להצביע על לוקמיה לימפוציטית כרונית.
בדיקה נוספת של דגימת הדם מכונה אפיון תאים וניתן בעזרתה לנסות להבין את הסיבה לכמות המוגברת של לימפוציטים בגוף – אם היא נובעת מלוקמיה לימפוציטית כרונית, הפרעה אחרת בדם או כתגובה לתהליך כמו זיהום. במידה ומאובחנת לוקמיה לימפוציטית כרונית, בדיקת האפיון יכולה לסייע באנליזה של תאי הסרטן כדי למצוא מאפיינים המצביעים על מידת האגרסיביות של הסרטן.
בדיקה גנטית של הלימפוציטים באמצעות בדיקה מולקולרית הנקראת "FISH" יכולה אף היא לספק מידע חשוב שתורם לאבחון. בבדיקת FISH, בוחנים את ה-DNA בתאי הסרטן ומחפשים מאפיינים שיכולים לעזור בהבנת הצפי להתקדמות המחלה ובבחירת הטיפול המתאים ביותר.
בדיקות נוספות שיכולות לשמש לאבחון כוללות בדיקות הדמיה (כמו CT ו-PET-CT) ודגימת מח עצם. הצילומים מאפשרים לבנות תמונה תלת מימדית של הגוף, וכך לראות אילו איברים מעורבים במחלה. דוגמאות לאיברים מעורבים הם הטחול, הכבד, וקשריות הלימפה. בדגימת מח עצם מוציאים, באמצעות מחט, פיסה קטנה של מח העצם, אותה בוחנים במיקרוסקופ ובודקים האם יש תאי דם לא תקינים. בדיקה זו יכולה לסייע באבחון סוג הלוקמיה.
לאחר האבחון של לוקמיה לימפוציטית כרונית, משתמשים במידע שנאסף בבדיקות השונות כדי לקבוע את השלב של המחלה. את השלבים מגדירים לפי אותיות ומספרים המאפיינים תכונות של המחלה. לפי השלב ניתן להבין עד כמה המחלה התפתחה, מידת האגרסיביות של המחלה ואת הצפי למהירות ההתדרדרות בהמשך. יש טווח רחב של חומרה בלוקמיה לימפוציטית כרונית, משלב מוקדם מאוד שיתכן ולא דורש טיפול מידי, אלא רק מעקב, ועד לשלב מתקדם בו ניתן לשקול להתחיל טיפול מידי.
איך מטפלים בלוקמיה לימפוציטית כרונית?
במידה והוחלט לטפל בלוקמיה לימפוציטית כרונית, הטיפולים כוללים:
- כימותרפיה - כימותרפיה היא טיפול תרופתי שמטרתו השמדת תאים שגדלים בקצב מהיר, ביניהם תאי סרטן. הטיפול הכימותרפי ניתן דרך הוריד או בכדור וכתלות במאפייני המחלה המדויקים, ניתן להשתמש בשילוב של כמה סוגי כימותרפיה או בסוג בודד.
- טיפול ממוקד - טיפול תרופתי ממוקד אשר מכוון לשינויים ספציפיים שקיימים בתאים סרטניים. כך, הוא פוגע והורס ישירות את התאים הסרטניים.
- אימונותרפיה - אימונותרפיה פועלת על ידי שימוש במערכת החיסונית של המטופל כדי להילחם בסרטן. כחלק ממחלת הסרטן, תאי הסרטן ״מתחבאים״ ממערכת החיסון על ידי ייצור חלבונים שמסתירים אותם מהתאים שאמורים לתקוף אותם. כך, מערכת החיסון לא מצליחה להשמיד את התאים הסרטן והם יכולים להתפשט. באמצעות אימונותרפיה, חושפים את התאים הסרטניים לתאי מערכת החיסון ומסייעים להם לתקוף אותם ולהשמידם.
- השתלת מח עצם – טיפול הכולל שימוש בכימותרפיה חזקה המשמידה את תאי הסרטן במח העצם, אך גם את שאר התאים התקינים במח העצם. לאחר מכן, מעבירים תאי גזע בריאים מתורם אל המטופל, שם הם יתחילו לייצר תאי דם תקינים בלבד. טיפול זה אינו בשימוש נפוץ בלוקמיה לימפוציטית כרונית, אך יתכן וכן יתאים כאופציה טיפולית בחלק מהמקרים.
מעבר לטיפול העיקרי והישיר בתאים הסרטניים, יש טיפולים ובדיקות נוספות שמטרתם להקל על התסמינים של המחלה ולמנוע סיבוכים.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
