נצפתה ירידה מובהקת בשיעור התמותה מנגיף הקורונה בקרב חולים המטולוגיים וכן ירידה בשיעור החולים הסובלים מתסמונת פוסט קורונה. השינויים הללו עשויים לשקף ירידה בפתוגניות נגיף הקורונה בין הוריאנטים השונים, אך ייתכן שהם קשורים לחיסונים נגד הנגיף.
עוד בעניין דומה
בתחילת מגיפת הקורונה, חולים המטולוגיים שנדבקו בנגיף זוהו כבעלי סיכון גבוה יותר לתמותה או לתסמינים מתמשכים (תסמונת פוסט קורונה). עם הזמן, ככל שהופיעו וריאנטים עם פתוגניות שונה, נותרה עדיין אי ודאות בנוגע לשינוי אפשרי בסיכון בקרב קבוצת חולים זו.
במסגרת מחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת British Journal of Haematology, החוקרים הקימו באופן פרוספקטיבי מרפאה ייעודית למעקב אחרי חולים המטולוגיים שנדבקו בנגיף הקורונה מתחילת המגיפה.
החוקרים איתרו בסך הכל 128 חולים וערכו ראיונות טלפוניים עם 94 מתוך 95 חולים ששרדו. לאורך הזמן נצפתה ירידה בשיעור התמותה ל-90 יום המיוחסת למחלת הקורונה. בחולים שנדבקו בוריאנט המקורי או בוריאנט האלפא (Original and Alpha strains) נצפה שיעור תמותה של 42%, ובחולים שנדבקו בוריאנט הדלתא או בוריאנט האומיקרון נצפו שיעורי תמותה של 9% ו-2%, בהתאמה.
זאת ועוד, נמצא כי הסיכון לתסמונת פוסט קורונה בקרב המחלימים ירד מ-46% בעקבות הוריאנט המקורי או אלפא, ל-35% לאחר החלמה מוריאנט הדלתא ול-14% בקרב אלה שנדבקו בוריאנט האומיקרון.
החוקרים מציינים כי מאחר שקבלה של חיסוני קורונה היתה כמעט אוניברסלית בחולים ההמטולוגים, לא ניתן לקבוע האם התוצאים המשופרים משקפים ירידה בפתוגניות של הנגיף, או שהם משקפים את ההשפעה של החיסונים אשר ניתנו באופן רחב.
לסיכום, בעוד שהתמותה והתחלואה נותרו גבוהות יותר בקרב חולים המטולוגיים בהשוואה לאוכלוסיה הכללית, נתוני החוקרים מצביעים על כך שכעת, הסיכונים האבסולוטיים לכך נמוכים יותר באופן מובהק. החוקרים מוסיפים כי בהתחשב במגמה זו, קיים צורך בכך שהרופאים המטפלים יערכו שיחות עם החולים שלהם בנוגע לסיכונים בעקבות הנגיף ובשאלה האם להמשיך ולשמור על בידוד חברתי יזום.