ההנחיות הנוכחיות ממליצות על בדיקת שחפת לפני התחלת טיפול עם כל תרופה ביולוגית וכימופרופילקסיס אם המטופל מאובחן עם שחפת סמויה אסימפטומטי (LTBI). עם זאת, קיימות עדויות לכך שמעכבי IL-17 ו-IL-23 אינם מעלים את הסיכון להפעלה של שחפת.
עוד בעניין דומה
במחקר שממצאיו פורסמו בכתב העת American Journal of Clinical Dermatology, החוקרים ביקשו להעריך חולי פסוריאזיס עם LTBI שטופלו או לא טופלו המקבלים מעכבי IL-17 ו-IL-23 ולהעריך את הסבילות/בטיחות של כימופרופילקסיס לשחפת.
מחקר רטרוספקטיבי, תצפיתי, רב לאומי זה נערך בשיתוף עם 14 מרכזי עור המבוססים בפורטוגל, ספרד, איטליה, יוון וברזיל. המחקר כלל מטופלים מבוגרים עם פסוריאזיס כרונית בינונית עד חמורה ו-LTBI שאובחן לאחרונה, אשר טופלו במעכבי IL-23 או IL-17 בין ינואר 2015 למרץ 2022.
LTBI אובחן על ידי תבחין עור טוברקולין ו/או תוצאה חיוביות של תבחין שחרור אינטרפרון גמא, לפני התחלת טיפול עם מעכב IL-23 או IL-17. חולים עם אבחנה קודמת של LTBI (טופל או לא טופל) או זיהום פעיל של שחפת לא נכללו במחקר.
בסך הכל, נכללו 405 חולים במחקר. 62.2% מהחולים טופלו עם כימופרופילקסיס מלאה, 10.1% טופלו באופן חלקי ו-27.7% מהחולים לא טופלו בכלל. הסיבה העיקרית לאי קבלת או הפסקת הטיפול עם כימופרופילקסיס היתה עקב סיכון מוגבר רעילות כבדית. משך הטיפול הביולוגי הממוצע היה 32.87 ± 20.95 חודשים. בתוך תקופת המחקר, נצפה רק מקרה אחד של זיהום שחפת פעיל (ATBI), לאחר 14 חודשי טיפול באיקסקיזומאב.
תוצאות המחקר הדגימו כי שיעור ה-ATBI הקשור לאיקסקיזומאב היה 1.64% [רווח סמך 95%: 0-5.43%] ו-0% עבור כל שאר התרופות. יתר מכך, החוקרים ראו שיעור של 0.46% (רווח סמך 95% 0-1.06%) ו-0 % עבור מעכבי IL-17 ו-IL-23, בהתאמה (לא מובהק סטטיסטית).
לסיכום, נראה כי הסיכון להפעלה של שחפת בחולים עם פסוריאזיס ו-LTBI אינו עולה עם מעכבי IL-17 או IL-23. יש להעדיף מעכבי IL-17 או IL-23 על פני מעכבי TNF כאשר קיימים חששות לגבי הפעלה מחדש של שחפת.
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה