במאמר שפורסם בכתב העת Blood מדווחים חוקרים מבוסטון על תוצאות מחקר חדש, מהן עולה כי מתן Glucarpidase עשוי להביא לעלייה משמעותית בסיכויי התאוששות תפקוד כלייתי ולקיצור זמן ההתאוששות בחולים עם פגיעה כלייתית אקוטית משנית למתוטרקסט. כמו כן, הטיפול התרופתי הפחית במחצית את הסיכון לנויטרופניה משמעותית ואת העלייה באנזימי כבד.
עוד בעניין דומה
מחקר העוקבה הרב-מרכזי כלל 708 מבוגרים עם פגיעה כלייתית אקוטית משנית לטיפול במתוטרקסט, אשר טופלו ב-28 מרכזי סרטן ברחבי ארה"ב. החוקרים השלימו ניתוח סטטיסטי להשוואת התוצאות בין 209 חולים שטופלו ב-Glucarpidase תוך ארבעה ימים מהתחלת טיפול במתוטרקסט, לבין 499 חולים שלא קיבלו טיפול זה.
התוצא העיקרי של המחקר היה התאוששות כלייתית עד לשחרור מבית החולים, אשר הוגדרה כהישרדות עם ריכוז קריאטינין בדם קטן מפי 1.5 מערך הבסיס, ללא תלות בדיאליזה. התוצאים המשניים כללו את משך הזמן עד להתאוששות כלייתית, נויטרופניה ועלייה באנזימי כבד לאחר שבוע, כמו גם משך זמן עד למוות.
מהנתונים עולה כי טיפול ב-Glucarpidase לווה בעלייה של פי 2.70 בסיכוי להתאוששות תפקוד כלייתי (יחס סיכויים מותאם של 2.70, רווח בר-סמך 95% של 1.69-4.31), לצד קיצור משך הזמן עד להתאוששות הכלייתית (יחס סיכון מותאם של 1.88, רווח בר-סמך 95% של 1.18-3.33).
הטיפול ב-Glucarpidase הפחית במחצית את הסיכון לנויטרופניה בדרגה 2 ומעלה (יחס סיכויים מותאם של 0.50, רווח בר-סמך 95% של 0.28-0.91) והפחית בקרוב ל-70% את הסיכון לעלייה באנזימי כבד בדרגה 2 ומעלה (יחס סיכויים מותאם של 0.31, רווח בר-סמך 95% של 0.13-0.77) לאחר שבעה ימים.
יתרונות הטיפול ב-Glucarpidase היו גדולים יותר בקרב נשים לעומת גברים (p=0.02). לא תועדו הבדלים משמעותיים בזמן עד למוות בין מטופלים ב- Glucarpidase לאלה שלא קיבלו את הטיפול התרופתי (יחס סיכון מותאם של 0.76, רווח בר-סמך 95% של 0.49-1.18).
החוקרים מסכמים וכותבים כי ממצאי המחקר מצביעים על כך שמתן Glucarpidase עשוי לשפר תוצאות כלייתיות וחוץ-כלייתיות בקרב חולים עם פגיעה כלייתית אקוטית משנית לטיפול במתוטרקסט.
מקור: